למה מחממי האמבטיה נהרסים בסופו של דבר (ואיך אנחנו מונעים זאת)
חדרי האמבטיה הם סביבה קשה מאוד עבור מחממי אינפרא-אדום. תחשבו על זה: ברגע אחד הטמפרטורה קרה מאוד, וברגע הבא יש ענן עבה של אדים. רוב המחממים לא נהרסים בגלל שהם “לא חזקים” מספיק – הם נהרסים בגלל הלחות שנכנסת לתוכם.
זו הבעיה האמיתית. כשמפעילים מחמם בחדר מלא אדים, המים נדבקים לזכוכית הקרה. ברגע שהמחמם מתחמם, המים נעלמים במהירות. זו טלטלה עצומה עבור המערכת. אם יש אפילו חור קטן בקוורץ או חיבור לא טוב בין החוטים, הלחות נכנסת פנימה ופוגעת בחוט הטונגסטן.
כשזה קורה, החוט הופך לדק יותר, מגיע לנקודת הרתיחה שלו, ופשוט נהרס. זו מוות מהיר. לכן אנחנו משקיעים יותר זמן בניטור הלחות מאשר בניטור החום.
כדי לפתור את זה, אנחנו מנסים להרוס את המחממים בעצמנו. אנחנו מכניסים אותם לחדרים עם לחות גבוהה, ומפעילים אותם וכובים אותם שוב ושוב. זו תהליך אכזרי שמחקה שנים של רחצות חמות בתוך כמה שבועות בלבד. אנחנו מחפשים כל סימן של חורים או קורוזיה באלקטרודות.
העניין הוא שמחמם עשוי להיות מיועד ל-1,000 שעות שימוש, אך אם החיבורים לא טובים, הוא ייהרס כבר לאחר 50 שעות בחדר אמבטיה אמיתי. אנחנו ממשיכים להפעיל אותם עד שהם נהרסים. זו הדרך היחידה לוודא שהמחמם ימשיך לעבוד כראוי.
יש עם זאת בעיה אחת: קוורץ איכותי וחיבורים טובים עולים יותר. זו בעיה של בחירה – אפשר לקנות מחמם זול שייהרס כבר ברחצה הראשונה, או להשקיע במחמם שיחזיק מעמד.
עבורנו, זו בחירה ברורה. אנחנו מעדיפים להשקיע יותר כסף בחלקים האיכותיים, מאשר להתמודד עם לקוחות כועסים ותביעות רבות לאחר מכן.