למה אנחנו עוזבים את התנורים הגדולים לטובת מחממים באור אינפרא-אדום
בואו נהיה כנים: אותם תנורי חימום מסורתיים שנמצאים במעבדות לייצור שבבים הם בעצם תיבות ענקיות שצורכות הרבה אנרגיה. הם מבזבזים חצי מהזמן שלהם על חימום האוויר וקירות התא, לפני שהם בכלל מגיעים לחומר שצריך להתחמם. זו בזבוז של אנרגיה.
לכן, יותר ויותר אנשים עוברים להשתמש במחממים באור אינפרא-אדום. זה הגיוני יותר, במיוחד עם כל החוקים החדשים שקשורים לשימוש בחומרים ללא עופרת ולשימוש באנרגיה ירוקה.
הסוד נעוץ בדרך שבה החום נע
במקום לחכות שהאוויר החם יזרום, מחממים באור אינפרא-אדום משתמשים בגלים אלקטרומגנטיים. החום פוגע ישירות בחומר. דמיינו זאת כמו לעמוד בשמש ביום קר – אתם מרגישים את החום מיד, גם אם האוויר סביבכם עדיין קר.
מכיוון שאין צורך לחמם חדר ענקי של אוויר, זמן החימום קצר מאוד. חשבונות האנרגיה שלכם יורדים, וקצב העבודה שלכם מתגבר. זו פתרון מצוין.
להשיג את הטמפרטורה הנכונה
אם אתם עובדים עם חומרי חיבור ללא עופרת, אתם יודעים כמה הם רגישים. טעות אחת יכולה לפגוע ברכיבים הרגישים.
עם מחממים באור אינפרא-אדום, אפשר לשנות את אורך הגל – בין גלים קצרים לגלים בינוניים – כדי להתאים את החום לצרכי החומר. זה מאפשר לקבל את התוצאה הרצויה מבלי לפגוע ברכיבים. בנוסף, אין עשן או תוצרי שריפה מזהמים. זה שומר על חדר העבודה נקי.
החסרונות (כי שום דבר אינו מושלם)
אי אפשר פשוט להתקין נורה של אור אינפרא-אדום במקום הנכון ולחשוב שזה מספיק.
מכיוון שאור אינפרא-אדום חייב לעבור דרך קו הראייה, צריך להתחשב במיקום הנכון של הנורות. אם הרכיב שלכם יש לו צורה מוזרה או חריצים עמוקים, החום עלול שלא להגיע לחלקים האלו. צריך לחשוב טוב על מיקום הנורות.
ועוד דבר חשוב: נורות אלו נהיות חמות מאוד. אם לא תבחרו נכון את גודל החוטים ומאווררי הקירור, החיבורים שלכם עלולים להימס במהלך תהליך הייצור. אל תרצו להתמודד עם זה באמצע העבודה.
אבל אם תגדירו נכון את ההגדרות, תקבלו תוצאות טובות יותר, בזמן קצר יותר. זו פשוט דרך טובה יותר לעבוד.